לסיפורים, לזיכרונות, יש דרך משלהם להיעלם.
כולנו יודעים שהסיפורים המשפחתיים שלנו יקרים מפז.
הזיכרונות, החוויות, הקולות, הצחוק, והדרך המיוחדת שבה אדם מספר את סיפור חייו הם חלק מהמורשת המשפחתית שלנו.
לפעמים אלו פרטים קטנים שנשכחים.
לפעמים אלו שאלות שלא נשאלו בזמן.
ולפעמים זה פשוט קול אהוב שהיינו רוצים לשמוע שוב.
סרט סיפור חיים הוא לא רק תיעוד של העבר.
זו מתנה לדורות הבאים.
זו הזדמנות לשבת יחד, להיזכר, לספר, לצחוק ולהעביר הלאה את הסיפורים, הערכים והזיכרונות שלא מופיעים באלבומים ובמסמכים.
אין זמן מושלם להתחיל.
אבל יש ערך עצום בלתעד את הסיפור בזמן שהוא עדיין חי, נושם ומסופר בגוף ראשון.
הזמן הטוב ביותר לתעד סיפור חיים הוא כשעדיין יש את מי לשאול.
שאלות שכדאי לשאול את עצמנו
- האם הילדים והנכדים מכירים באמת את סיפור החיים של הוריהם וסביהם?
- האם יש סיפורים משפחתיים שחשוב לנו שלא ילכו לאיבוד?
- האם יש אדם שאנחנו תמיד אומרים לעצמנו ש"יום אחד נשב ונשמע את הסיפור שלו"?
- האם בעוד עשר שנים נצטער שלא עשינו זאת היום?
תמונות אפשר לסרוק.
מסמכים אפשר לשמור.
אבל אין תחליף לקול, למבט, לצחוק ולסיפור כפי שהוא מסופר על ידי האדם עצמו.
זו מתנה למשפחה בהווה.
ומורשת לדורות הבאים.
